עצמאות והתבגרות רגשית בתוך הזוגיות:

מערכת היחסים הזוגית שלנו היא אולי הרכבת הרים הכי רגשית, צבעונית, משתנה ודינמית בתוך כל מערכות היחסים שלנו.

אנחנו מגיעות אליה עם כל פצעי ההיקשרות שלנו ועם החלומות והדמיונות שהנחנו עליה ואנחנו מצפות ורוצות שהזוגיות שלנו תרפא אותנו מכל פצעינו. או במילים אחרות, שבן הזוג שלנו יציל אותנו מעצמנו. אבל זה לא תפקידו, כמו שזה לא תפקידך להציל אותו או לרפא אותו. אבל בכל זאת הילדה הפנימית כמהה לזה וכשזה לא קורה היא מתאכזבת, מתוסכלת ואז מפעילה את כל מנגנוני ההגנה המוכרים שלה רק כדי להשיג את מה שהיא חושבת שהיא צריכה לקבל מבן הזוג שלה.

אבל האם זה עובד לה? האם היא מרגישה שקטה ונרפאת מזה? האם היא מרגישה מחוזקת בעקבות זה? בדיוק להפך.

אנחנו מגיעות לזוגיות שלנו כשאנחנו מורכבות מהילדה הסוערת שבנו ומהלומדת, האישה החכמה והבינתית שאנחנו. ולפעמים הילדה תופיע ולפעמים הלומדת וככל שנדע לזהות את המאפיינים של זו ואת המאפיינים של זו, כך נוכל יותר לבחור ולהיות עצמאיות בתוך הסיטואציה ופחות מנוהלות על ידה.

הילדה שבנו מגיעה לזוגיות עם כל הפנטזיות, הדמיונות, החלומות והמאווים לגבי מה יקרה ואיך יהיה בן הזוג שלה ובעצם היא כל הזמן עסוקה בלבדוק האם כל הנדוניה הזו מתקיימת. ואם לא - היא מתסוכלת, מאוכזבת ואוחזת במחשבה שאם היא הייתה בוחרת בן זוג אחר, הכל היה נראה אחרת.

הלומדת לעומתה מקבלת את הזוגיות כמצע להתפתחות שלה ובוחרת לנוע ולגדול בתוכה. היא בוחרת לנוע ולהיות בנוכחות יומיומית ועכשווית ולגדול יחד ובמקביל לזוגיות שלה. ובעיקר היא מבינה שאין זוגיות שאמורה להיות, אלא שיש מה שמתקיים כאן ועכשיו.

מערכת היחסים הזוגית היא מערכת שיש בה שלל רגעים וצבעים. לפעמים נחוש בה רגעים של קירבה ולפעמים רגעים של מרחק ובדידות, לפעמים נחוש הבנה וביחד ולפעמים נרגיש איך כל צד נושא את פצעיו ואנחנו לא נפגשים. וכשאנחנו נתקלות באותם הרגעים שבהם אולי הדברים יותר חורקים או מציפים אצלנו כאב, אנחנו בעצם עומדות בסוג של צומת ויכולות לבחור מאיזו עמדה פנימית אנחנו מגיבות ומתמודדות: האם מתוך העמדה הפנימית של הילדה שבנו או מתוך העמדה הפנימית של הלומדת והאישה הבינתית שאנחנו?

כשאנחנו בוחרות להגיב מתוך העמדה הפנימית של הילדה שבנו אנחנו בעצם פוגשות את הילדה שנבהלת מאד מרגעים של פירוד או ריחוק והיא נכנסת מהם למצוקה ולתחושת חוסר אונים. הילדה הזו מספרת לעצמה שהיא תלויה מאד בבן זוג שלה כדי להרגיש אהובה, חשובה, משמעותית ונראית. ולכן כשהיא נפגשת עם רגעים כואבים ורחוקים היא ישר מרגישה שהמקום הבטוח שלה נמצא בסכנה ולכן היא עושה מה שהיא יודעת הכי טוב לעשות וזה להגן על עצמה. ולכל אחת מאיתנו יש את מנגנוני ההגנה העיקריים והאוטומטיים שלה: יש מי שתשתבלל, תתנתק ותתרחק עוד יותר ויש מי שתאשים, תבקר, תשפוט ואולי תקטין את בן הזוג כדי להחזיר לעצמה את ה׳אונים׳ ואת תחושת הכוח המדומה. אבל בשורה התחתונה יש פה ילדה שמתקשה מאד לקחת אחריות על העולם הרגשי שלה ועל הפחדים והכאבים שלה והיא מחפשת להניח את המצוקה שלה על מישהו אחר או להתנתק ממי שגרם למצוקה שלה העיקר לא להישאר נוכחת ברגשות הלא נעימים הלאה. הילדה הזו מתקשה לייצר נפרדות רגשית מבן הזוג שלה והיא חווה אותו כאחראי למצוקות שלה וככזה הוא זה שצריך לפתור אותן עבורה ולכן היא תשתמש בכל המניפולציות ההגנתיות שהיא מכירה רק כדי שלא תחווה את כאב הנטישה או הדחייה.

רק שמבלי לשים לב מה שהיא עושה בפועל זה שהיא משמרת את התלות הרגשית בבן זוגה ובזה היא רק מגדילה עוד יותר את המצוקה הרגשית שלה, כי כל עוד הבן זוג שלה לא מחזיר לה את תחושת הביטחון היא נשארת בבהלה ובעצם תלויה בו כדי להרגיש טוב בתוך מערכת היחסים הזוגית הזאת. בעצם אין לה נפרדות רגשית וביטחון קיומי ויכולת וויסות עצמי בנפרד מבן זוגה, מה שמשאיר אותה כל הזמן בעמדת תלות וחוסר אונים גדול.

לעומתה הלומדת מוכנה להתבגר רגשית, להפוך לעצמאית ולא תלויה ולקחת אחריות על רגעי חוסר האונים, הריחוק, הכאב ורואה אותם כשלה, כשיעור עבורה להבין את עצמה יותר לעומק בתוך מערכת היחסים הזוגית.

הלומדת מוכנה להתבונן בהם, לעצור ולשים לב למה קורה לה בגוף, ברגש ומה היא לומדת על עצמה באותו הרגע.

הלומדת מוכנה להפנים ולהבין שקשר אמיתי נוצר דווקא כשכל אחד לוקח אחריות על החלקים הרגשיים שלו ולא מחכה שמישהו אחר ׳יציל׳ אותו מהם. אלא היא מוכנה להתפתח דרכם, לפגוש אותם ולמצוא את הדרך איך לתת להם מענה מתוכה.

הלומדת מבינה שקשר בריא ועשיר הוא קשר שבו היא מוצאת את הדרך שלה להתמלא, להתקיים, לבוא לידי ביטוי במלואה מבלי צורך שמישהו אחר יאשר אותה ואת הבחירות שלה.

הלומדת לומדת לראות את עצמה, לפנות מקום לצרכים שלה, להקשיב לעצמה ולקצב הנכון לה, בלי צורך שבן הזוג שלה יעניק את זה עבורה ואת זה היא לומדת לתקשר בצורה אותנטית ובכנות בתוך מערכת היחסים שלה. ומתוך זה שהיא לומדת להזין ולמלא את עצמה היא מגיעה למפגש הזוגי מתוך חיבור עמוק לעצמה ומתוך שקט פנימי ולא מתוך נזקקות היקשרותית.

אנחנו בעצם נעות בתוך המערכת היחסים הזוגית על הציר הזה בין הילדה ללומדת ואנחנו לאט לאט מגלות בתוכנו מתי יש זמנים שבהם הילדה שבנו יותר מנהלת אותנו ומתי יש זמנים או רגעים שבהם אנחנו יותר מצליחות לקחת אחריות ולהתבגר רגשית ולבחור בעמדה הפנימית של הלומדת.

ואולי הכי חשוב לזכור שיש בנו גם וגם. וזה מעין ריקוד עדין כזה בין החלקים השונים בנו. וככל שנדע לקבל גם את הילדה הסוערת, הבועטת, הכואבת והמבוהלת ולחבק אותה כשהיא מגיעה מבלי להדוף או להיאבק בה, העוצמה שלה והצורך שלה לנהל אותנו יפחת והיא יותר ויותר תפנה מקום ללומדת שבנו, תסמוך על האישה החכמה שבנו שתוביל אותה לסמוך עליה ולהרגיש שגם כשהקרקע לא יציבה בחוץ, יש לה על מה להישען בפנים.

ואם את מרגישה צורך ללמוד איך להתבגר רגשית בתוך הזוגיות אני מזמינה אותך לתהליך אישי שבו נקשיב יחד לילדה הזו שמגיעה לבקר בזוגיות שלך וביחד נלמד איך לתת לה מקום ואיך לטפח, לגדל ולפנות מקום לאישה היודעת שבך.