תרדמת חורף לנפש - קהות חושים

כבר תקופה שאני שומעת ופוגשת בקליניקה נשים שמשתפות שבשנה האחרונה ובעיקר בחודשים האחרונים הן מרגישות מעין קהות רגשית, שדברים פחות נוגעים בהן, שדברים עוברים לידן ושיש איזה מרחק שנוצר בינן לבין הלב שלהן.

רוב הנשים הללו מאד רגישות ורגילות לחוות את עולם הרגש שלהן בעוצמה ורגילות שהכל עובר דרכן, בתוכן, מערבב וסוחף. אבל הפעם הן חוות מפגש מסוג חדש עם הרגשות שלהן ובפנים עמוק עמוק קורים המון דברים.

וזה קצת מזכיר לי את העצים העומדים עירומים עכשיו, ללא עלים וללא פרחים ונדמה כאילו הם נכנסו לסוג של תרדמת ושהדברים לא נוגעים להם אבל בפנים מתרחשים תהליכים עמוקים שלמים.

אני יכולה לזהות גם בעצמי חלקים כאלה. ואם את מזהה את זה בעצמך חשוב לי להגיד לך שזו תופעה מאד רווחת מאז השבעה באוקטובר. כי האירועים שחווינו והתמודדנו איתם פגשו אותנו במקומות הכי פגיעים וכואבים שלנו ובמקומות שנשארנו בהם ללא מילים וללא יכולת בכלל לשיים את מה שעובר עלינו. המיכל שלנו התמלא והתמלא בעוד אירועים, בעוד ׳הותר לפרסום׳, בעוד דאגה לחטופים.ות, בעוד התמודדות עם אזעקה או פחד מטיל, בעוד פרידה ממישהו אהוב, בעוד געגוע או קושי עם אבא או אח או בן זוג במילואים\בצבא. ויש שלב שבו המיכל שלנו כבר לא יכול להכיל יותר, לשמוע או לתת לדברים לגעת בנו, לפני שנפנה מקום, נעבד, נבין ונכניס שם נשימה ואוויר חדש.

ועד שלא נאוורר את המיכל שלנו, הנפש תבחר להגן עלינו במגוון דרכים ובעיקר דרך מנגנון הגנה של קהות רגשית או במונח המקצועי: ׳השטחה רגשית׳. אז זה לא שבאמת הפסקנו להרגיש, אלא שלרגע הנפש שלנו נכנסה ל׳שנת חורף׳, והלכה לישון עד שהיא תתחזק מספיק כדי לקום מחדש ערה ונוכחת.

אז מה זה בעצם מנגנון ההגנה הזה?

השטחה רגשית היא היעדר רווחה נפשית, כלומר מצב שבו חווית הקיום היומיומית מצטמצמת לתחושות של אדישות, ריקנות, חוסר אנרגיה, קשיי ריכוז במשימות היומיום, חוסר מוטיבציה ותחושה שאנחנו חוות את העולם מנקודת מבט מרוחקת.

וכאשר כמו השנה ישנה התמודדות עם חרדה יומיומית שלא נגמרת כבר תקופה ארוכה ובנוסף גם חוסר וודאות לגבי העתיד ומתי נוכל לחזור לנשום כרגיל -  כל אלה הופכים את החרדה למתח כרוני בגוף ובנפש, מה שמביא לתשישות ולהתפרקות פיזית או נפשית קשה להכלה ואז הנפש שלנו, כדי לשמור על עצמה תיקח מרחק ותתנתק רגשית.

ולמה זה לא קורה לנו באופן קבוע מול שינויים גדולים בחיים?

כי קיימת בנו יכולת טבעית במערכת הנפשית לשמור על יציבות ועל איזון גם במצבים בהם המציאות החיצונית משתנה. זה מתאפשר בזכות שני מאפיינים שמתקיימים במערכת הנפשית שלנו במקביל: מורופוג׳נסיס שמאפשר למערכת באופן טבעי להשתנות ולצמוח כל הזמן (כמו שאפשר לראות בטבע) ומורופוסטאסיס שמאפשר למערכת הנפשית באופן טבעי לשמור על יציבות, איזון ושגרה. ושני המאפיינים האלה מאפשרים לנו מצד אחד להשתנות, לגדול ולצמוח ומצד שני לשמור על עצמנו שנשתנה בהתאם לתנאי הסביבה שלנו ובהתאם ליכולת שלנו להכיל את השינויים האלה.

ובמילים של ימימה: ״המשתנה התמידי משתנה באופן הדרגתי כמו בחוקיות הצמיחה״, כלומר באופן בריא ורגיל אנחנו לא משתנות בבת אחת אלא זה קורה לנו לאט לאט ובהדרגה במקביל ליציבות ולאיזון הנשמר, אחרת המערכת הנפשית מתפרקת.

אבל שנה כמו שעברנו היא בעצם שנה של משבר מתמשך ולא נגמר, שנה שבה האירועים משני חיים קורים בזה אחרי זה מבלי יכולת רגע לעצור ולעבד את הדברים ומבלי להצליח לייצב את עצמנו מחדש. במצב כזה אנחנו מתקשות מאד למצוא את הדרך שלנו להתאזן ולחזור לשגרה. והנפש שלנו מתקשה לאורך כל כך הרבה זמן לשאת כזו עוצמה של עומס רגשי, כאב וסבל ולכן כדי לתפקד התחלנו להתנתק רגשית מדברים ולהרחיק את עצמנו ממה שקורה סביבנו כאילו זה לא נוגע לנו, רק שההתנתקות הזו הרבה פעמים מוכללת לא רק למול המצב הביטחוני אלא כל חווית היומיום נהיית כמו מבעד לזגוגית חלון.

והרי אנחנו לא רוצות לחוות ככה את היומיום שלנו ובטח כשאנחנו אימהות.

אז איך את יכולה לעזור לעצמך לחזור ולהרגיש אבל מתוך שמירה על עצמך? אתן כמה כלים מעולם הטיפול, המיינדפולנס ומעולם ה׳חשיבה הכרתית׳:

1.    זיהוי – קודם כל כשלב ראשון בכלל לזהות שכרגע זה המצב שלך, שכרגע את שמה לב שאת פחות מרגישה, פחות חווה ויותר אדישה ומנותקת מדברים.

2.    תיחום – לשים לב האם יש מקומות שבהם חווית הריחוק יותר מורגשת? האם יש מקומות שאת מצליחה יותר להרגיש ולחוות?

3.    איזון - לנסות למרות כל האי וודאות לייצר עבורך שגרה אפילו אם זמנית אבל שגרה יציבה ובטוחה שבה את מפנה זמן לעצמך לאיוורור ומנוחה: ספורט, חברות, מדיטציה, חוגים, ספרים, סדרה שאת אוהבת ועוד.

4.    הכרת היש – להתחיל ולהתבונן על היש שנמצא בחיים שלך, איזה דברים טובים ויומיומיים מקיפים אותך וזה יכול להיות אפילו דברים קטנים, אבל להסכים להניח עליהם זרקור כרגע.

5.    חיבור לרגש – לתת לעצמך לאט לאט להתחבר לרגשות ולשיים אותם. למי שמתקשה אני תמיד ממליצה להדפיס דף רגשות (אפילו של ילדים שאפשר למצוא בקלות בגוגל) ולתלות על המקרר ולהתחיל לבדוק ולהתבונן מאד ברכות עם עצמך קודם כל למול הרגשות הפשוטים והיומיומיים: מה את מרגישה עכשיו? איזה רגש מבטא בדיוק את מה שאת מרגישה עכשיו? איך את יכולה לקרוא למה שאת מרגישה עכשיו? וכשתרגישי שאת חוזרת להיות בתשומת לגב לרגשות היומיומיים שאת חווה לאט לאט תוכלי להגדיל את ההתבוננות לרגשות היותר מורכבים שנמצאים עמוק במיכל שלך וזקוקים לתשומת הלב ולמקום.

6.    חיבור לגוף – הרבה פעמים במקומות של חרדה ומתח מתמשך גם הגוף נכנס למצב של סטרס קבוע וכדי לשחרר את המתח הזה יש צורך בלחזור ובלהיות בתשומת לב ובהלחזיר לגוף את התנועה המאוזנת והבריאה שלו. אפשר להכניס באופן קבוע לשגרה ספורט יומיומי קצר (גם הליכה של 5- 10 דק׳ בדרך לאיסוף מהגן במקום לנסוע באוטו יכול לעשות הבדל), אפשר פשוט להיות בתשומת לב עדינה לגוף, אפשר להכניס יותר נשימות או אפילו לרקוד יחד עם הילדים מסיבת ריקודים אחה״צ או לעשות תרגילים קצרים של שיחרור והרפייה אפילו רק של שרירי הפנים.

7.    נשימות – כשהגוף והנפש נמצאים בחרדה מבלי לשים לב הנשימות הופכות להיות הרבה יותר שטוחות מה שממשיך את העוררות הגבוה ואת החוסר שקט שלנו. נשימות עמוקות עוזרות להרגיע, לקרקע ולווסת את עצמנו ומכניסות יותר חמצן למוח ובעצם מאותתות לגוף שאנחנו כרגע בטוחות ואפשר להירגע. זה יכול להיות אפילו דרך תשומת לב לנשימה, פשוט לשים לב לאוויר שנכנס ולאוויר שיוצא, אפשר להניח יד על הבטן ולשים לב לבטן שמתמלאת ומתרוקנת בעקבות האוויר, אפשר גם לספור ממש באופן מודע 5 נשימות עמוקות ואפשר כמו התרגיל שאני אוהבת לתת לילדים שלדמיין שאני מחזיקה פרח סבא ואני מריחה אותו ואז בנשימה הבאה אני מפריחה אותו לרוח או להבדיל שיש מולי קערת מרק שאני קודם מריחה את הריח הטוב ואז אני נושפת כדי לקרר אותו.

8.    יישום – לחשוב על משהו יומיומי או עתידי שמשמח אותך לתכנן ולעשות, משהו שממלא אותך במשמעות או בטוב, משהו שהוא זמן אישי, זוגי או משפחתי והוא לא קשור למצב הביטחוני פה אלא מחובר לרצונות, לחלומות ולדברים שעושים לך טוב וממלאים אותך בהנאה.

9.    לדאוג לעצמך – בזמנים מתוחים וקשים שאין לנו שליטה על מה שקורה בחוץ, הדבר היחיד שאנחנו יכולות להשפיע עליו זה מה שקורה לנו בפנים ולכן ככל שתסכימי לדאוג לעצמך ולמצוא מה ממלא אותך, מה יכול לגרום לך הנאה וטוב, מה מכניס לך משמעות ביומיום שלך ולהכניס את זה כחלק מהשגרה היומיומית שלך כך תרגישי יותר טוב ותרגישי וודאות בשגרה הפרטית שלך.

ולסיכום הדבר אולי הכי חשוב זה שתסכימי להיות מול עצמך פשוט בחמלה עצמית ובקבלה. כי זה מה שאת חווה כרגע כי הנפש שלך רק רוצה להגן עליך ולכן תסמכי על עצמך ועל הקצב והזמן הנכון לך שבו תמצאי את הדרך לחזור לנכוח ולהרגיש ולחזור ולחוות את היומיום שלך מתוך חיבור ונשימה.

ואם את רוצה להיות חלק ממרחב משותף שבו פעם בשבוע ביחד ננשום, נתבונן ונסכים לאט לאט להתקרב לעצמנו, אני רוצה להזמין אותך להצטרף לאחת מקבוצת המתחילות שאני פותחת ממש בתחילת ינואר הקרוב.

תלמידות שלמדו איתי בשנה החולפת (למרות כל האתגרים, האזעקות והקושי) שיתפו הן הרגישו שהלימוד היווה עבורן תמיכה מאד משמעותית בשנה הזאת, כי הוא איפשר להן ברמה היומיומית לעצור מכל המתח והחרדה ולחזור לנשום והוא עזר להן לעצור ולשאול את עצמן באופן יומיומי מה הן מרגישות ולמה הן זקוקות ולדעת להעניק את זה לעצמן, מה ששמר מבחינתן על הנפש גם בזמנים שבהם היא מאד סערה וכאבה.

אז למרות שלא תיכננתי לפתוח קבוצה למתחילות השנה בחרתי להקשיב לבקשות שלכן ולפתוח קבוצות אינטימיות שבהן נלמד לאוורר את המיכל, להתמלא מבפנים, להתחזק ולהתאזן גם בתוך המציאות הזו.

אם מעניין אותך להצטרף פה נמצאים כל הפרטים או מוזמנת לכתוב לי (מס׳ המקומות מוגבל על מנת לשמור על האינטימיות של הקבוצות).

ובתקווה בקרוב ממש לימים שבהם נוכל לנשום ולהירגע באמת.

כלילה