ילדה ולומדת

ימימה משתמשת בשפה של החשיבה ההכרתית הרבה במונחים של ה'ילדה' שבך ו'הלומדת'.

אז מי היא הילדה ומי היא הלומדת בכלל? ולמה היא מתכוונת במושגים הללו?

הילדה שבך היא אותה ילדה שגדלה בסביבה מסויימת, משפחה מסויימת ותנאים מסויימים עם מבוגרים משמעותיים שהקיפו אותה ואותה סביבה יצרה ורשמה בתוכה את המשקפיים הפנימיים שלה על מערכות יחסים שלה עם העולם ועל המערכת היחסים שלה עם עצמה. ההורים שלך עשו את הטוב ביותר שהם ידעו (כמו שאת עושה את הטוב ביותר שאת יודעת) ובחיים כמו שהם, את לא קיבלת בכל רגע נתון בדיוק את התנאים הרגשיים להם היית זקוקה של: חום, נראות, הבנה, קשב נקי, קבלה ללא תנאי ועוד. ובעצם באותם רגעים חסרים הילדה כדי לצלוח את הרגע החסר, המאכזב, הכואב והמתסכל הזה בנתה בתוכה גשרים שעזרו לה לצלוח את הפער כדי להתקיים למרות זאת.

אותם 'גשרים' הם כל מיני אקסיומות פנימיות שהיא סיגלה לעצמה, כמו תנאים פנימיים שהיא הפנימה בתוכה שדרכם היא תצליח להשיג את התנאים הרגשיים האלה, כמו: לרצות אחרים, להיות תמיד בסדר, להיות אחראית, עוזרת, לוותר על עצמי, לעשות מה שמצפים כלומר להחסיר מעצמי או הצד השני של אותו מטבע: להיות דרמטית, מוחצנת, להגזים, להרשים, לקחת מקום בכל מחיר ועוד. ואותה ילדה בתוכך בכל פעם שהיא מרגישה את האיום הזה על המקום הרגשי שלך, כשהיא מרגישה שאולי יש פה שוב תנאים רגשיים חסרים היא קופצת להשתמש באותם ה'גשרים' המוכרים כדי להרגיע בתוכך את החרדה ואת האיום על המקום שלך בעולם. וכך יוצא שהילדה הזו מנהלת אותך. המשקפיים האלה שהיא לבשה על העולם בעצם היא מלבישה לך אותם באינספור רגעים במהלך היום ואת קופצת להתנהל ממקום ילדי, ממקום מפוחד ומבוהל, ממקום שצריך להילחם על המקום שלך.. למרות שבאמת את כבר מזמן לא ילדה והמקום שלך בעולם לא מאויים . ומי היא הלומדת שבך? היא האישה שאת היום. שמחוברת לעצמה ולכוחות שלה. מחוברת לבינה ולאינטואיציה שלה. היא יודעת את מקומה, לא תלויה בחוץ כדי להרגיש קיימת, לא נבהלת מכל תנאי רגשי חסר אלא מייצרת אותן עבור עצמה ויודעת לשמור על הציר שלה בלי תלות באחרים. ומה שקורה לאט לאט בלימוד שאת לומדת הרבה יותר להגדיל ולהרחיב בתוכך את המקום של הלומדת שאת. לסמוך על הלומדת שאת. לחבק את הילדה, להרגיע את הבהלה שלה, להיות בחמלה מול החרדה שלה ולעזור לה לאט לאט לחזור ולסמוך עליך כבטוחה במקומך. ואיך אפשר לעשות את זה? רק דרך המון חום וחמלה. רק אם תסכימי לראות בתוכך את הילדה הזו ולא להיאבק בה, לא לשפוט אותה, לא לכעוס או להדוף אלא להבין שתפקידה היה לשמור עליך עד עכשיו. ועכשיו כשאת מתחזקת היא יכולה לנוח, היא יכולה לחזור למקומה האמיתי הכרונולוגי בציר הזמן של חייך.. זה לא קורה ביום, זה קורה לאט לאט עם המון עבודה של זיהוי מתי הילדה שבך קופצת: האם יש זמנים מסויימים שזה קורה לה יותר? האם יש מערכות יחסים שבהם זה קורה יותר? למה הילדה הזו זקוקה ואיך את היום יכולה להעניק ריפוי לילדה הזו בתוכך.. יש פה מסע ויש פה דרך אבל זו דרך מרגשת ומרפאת את הלב.

אז אני מצרפת לך פה 'מגדיר' לרגעי הילדה והלומדת כדי שתתחילי לפתוח את המבט הפנימי לזיהוי עד שלאט לאט הילדה שבך תחזור למקומה רגועה ובטוחה.

מוזמנת לשתף האם את מוצאת בעצמך את רגעי הילדה הזו? האם את מוצאת בתוכך את רגעי הלומדת?

ואם את מרגישה שאת רוצה להעמיק יותר במושגים האלה של ה'ילדה' ו'הלומדת' אני רוצה להזמין אותך להצטרף לקבוצה שנפתחת בספטמבר שם נצלול לעומק ונכיר את הילדה שבך על כל החלקים שלה.