אחרי החגים

כבר שנה שנייה שאחרי החגים לא מרגיש בכלל אחרי החגים. כי אין פה שגרה נורמלית ובעיקר יש הרבה אי וודאות והמון עצב וכאב.

אז איך בכל זאת אפשר להתחיל לצעוד בשגרה הלא שגרתית הזאת למרות כל הרעשים מבחוץ?

ימימה בטקסט שלה על 'אחרי החגים' אומרת לנו שכדי לצלוח את היומיום ולהצליח לקחת את כל מה שהבטחנו לעצמנו בשנה הקרובה אנחנו קודם כל צריכות להיות טובות עם עצמנו, "מבוקר מוכנה להיטיב עם עצמה" (ימימה),  מפתיע, לא? הייתי חושבת שכדי לממש את כל מה שרצינו צריך לבנות אולי תוכנית פעולה, או אולי להציב מטרות ברורות.. אבל ימימה מביאה פה נקודת מבט אחרת. כדי לממש את כל החלומות, ההבטחות, השאיפות והרצונות שכיוונתו לשנה הקרובה את צריכה קודם כל להיות מסוגלת לקום בבוקר, להסתכל במראה ולשאול את עצמך מה יעשה לך טוב היום? איזה דבר טוב את עושה עבור עצמך היום?

ואז לרוב מגיעות מתוכנו התשובות האוטומטיות: למי יש זמן, זה לא מציאותי כרגע בחיים שלי, אני לא יכולה לחיות בפנטזיות וכו', שלל של סיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו ואולי משקפים משוואה פנימית שקיימת בנו שלעשות טוב עבור עצמנו = אפס או מאה/ אולי זו התחושה שאנחנו מגשימות איזה חלום שתמיד רצינו, או שאנחנו נגררות ונסחפות אחרי עומס השגרה ואנחנו נמצאות בתחתית שרשרת המזון המשפחתית. ואז, המשוואה הפנימית הזאת גורמת לנו לוותר מראש כי אנחנו לא יכולות לעצור את החיים שלנו ואז אנחנו מוותרות על עצמנו ונשארות מתוסכלות ובתחושת 'קורבן' של סיטואציית החיים שלנו.

וימימה פה אומרת לנו משהו אחר, היא לא מדברת על שינוי חיים דרמטי, על יציאה לחופשה שנתית. היא מדברת על הסכמה ועל אימון שריר יומיומי שבו את מסתכלת במראה ושואלות את עצמך מה שלומי? ומה יעשה לי טוב הבוקר? ומדובר על דברים קטנטנים שיכולים לעשות הבדל גדול: כוס קפה בשקט, 5 דק' מדיטציה, לחתוך סלט רק לעצמי, לנעוץ זמן לשיחה קצרה עם חברה ועוד.

הרצון הילדי שלנו של אפס או מאה גורם לנו כל כך הרבה פעמים להיתקע במקום ולא לזוז מילימטר מהעמדה המצמצמת של עצמנו. כאילו המחשבה היא שאם אני רוצה לעשות שעה של ספורט בשבוע ומתאפשרות לי רק 10 דקות זה בכלל לא נחשב ואז עדיף לי לוותר מראש, מה שגורם לי להישאר מתוסכלת.

במקום זה, ימימה באה להזכיר לנו שהטוב שלנו נבנה דווקא מהרבה רגעים קטנים של היומיום, מרגעים קטנים של תשומת לב עדינה ורגישה לעצמנו, שהטוב שלנו נבנה מאינספור רגעים של הנאה, נוכחות, שקט, עין טובה וחמלה כלפי עצמנו.

אז נכון שהשגרה עכשיו היא כל דבר חוץ משגרה נורמלית, אין לנו יכולת השפעה על מה שקורה כרגע בחוץ אבל כן יש לנו יכולת השפעה על מה שקורה בתוכנו בפנים, יש לנו יכולת השפעה על האפשרות לקום כל בוקר ולבחור לעשות לעצמנו טוב.

הימים עכשיו לא קלים לאף אחת מאיתנו, אז בואיו נחליט לפחות להיות יותר טובות לעצמנו, להסכים להתחיל את הבוקר בהתכווננות לעצמנו, ברגע שקטן שאנחנו מקדשות עבורנו, בבחירה יומיומית לא לשכוח גם את עצמנו.

אז איך את בוחרת להיטיב היום עם עצמך?

ואם קשה לך לצאת לבד מהלופ הזה של אפס או מאה ולפנות לעצמך זמן - מוזמנת לקבוע איתי זמן שבו ביחד נמצא איך את יכולה לפנות זמן לעצמך גם ביומיום העמוס שלך.