אמא נעדרת רגשית גם בזמן מלחמה

אמא נעדרת רגשית היא אמא שנמצאת פיזית במציאות אבל הנוכחות הרגשית שלה חסרה. חוויה כזו שמלווה את היומיום שלך - לפעמים נוכחת יותר ולפעמים פחות, אבל זו בהחלט חוויה קיומית שהפכה להיות חלק מההגדרה העצמית שלך של נוכחות נפקדת של האמא בחייך.

ואיפה ביומיום זה יותר נחווה? זה נחווה ברגעים בהם את לרגע זקוקה להניח את הראש איפשהוא, את לרגע זקוקה להרגיש שיש לך איפה להישען ולהניח את עצמך וברגעים שבהם את זקוקה שמישהי תביט אליך בעיניים טובות ותגיד לך שהכל בסדר ושאת ממש בסדר גם אם עכשיו את מרגישה ממש רחוקה מזה.

זה בא ברגעים של עייפות, ברגעים שבהם את חולה ואת רוצה שהאמא הנעדרת הזו אולי לרגע תהפוך לאמא נהדרת, מיטיבה ומזינה ותופיע בדלת עם חיוך וסיר מרק חם ואולי גם תשלח אותך למיטה ותכין לך את הכוס תה שאת כל כך זקוקה לה. וזה לא שאת לא יודעת להכין לעצמך תה או לתקתק סיר מרק לעצמך כשאת חולה. כבר למדת עם החיים והשנים להיות חזקה, להסתדר ולדאוג לעצמך. אבל עדיין הילדה הזו בתוכך כמהה להיראות, כמהה להיות מוחזקת וכמהה להיות מחובקת על ידי מישהי שרואה אותה באמת ואוהבת אותה לא משנה מה.

בתקופה האחרונה, בימים מורכבים של מלחמה, כשהאדמה רועדת את זקוקה יותר מתמיד, לאמא הזו שתבוא ותרגיע, שתבוא ותלחש מילים מלטפות, שתבוא ותגיד שהכל בסדר למרות שבחוץ הכל מתפרק ושתבוא ותעזור לך לסגור את החלונות והדלת טוב טוב מפני השדים והחרדות.

אבל שוב את לבד ושוב ההבנה הזו שהנה את עוד פעם תהיי חזקה, תנשכי שפתיים ותעמדי זקופת גו למרות הכל. כי יש לך אותך.

ובמלחמה שבה הבית הוא כבר לא אותו בית והביטחון הוא לא אותו ביטחון ואת מחפשת על מי להישען הכיווץ הזה בלב וההבנה ששוב חוזרת שגם עכשיו אין לך אמא שתהיי עבורך ושגם עכשיו את מזכירה לעצמך את המשפט: שאם אין אני לי מי לי ושוב קוצצת ירקות ומטגנת את הבצל ושוב מוסיפה תבלינים שאולי יכניסו לך צבע וטעם לתוך הפחדים והחששות ושוב ריח המרק מתפשט בבית ואת מנסה להכניס לך חום הלב איפה שבפנים קר, גשום וסוער. וזה עובד קצת ועוזר.. עד לפעם הבאה שבה תחושת האמא הנעדרת תכה בך שוב בעוצמה וששוב החרדות ידפקו בחלון ולבד תסגרי את התריס ותגני על הלב המבוהל ותגידי לעצמך מילים של נחמה ותנשמי עמוק ותמשיכי הלאה.

ואת יודעת שיש בך כוחות ויכולות מופלאים שצימחת במהלך השנים ואת יודעת שאת גאה בעצמך על האישה שהפכת להיות למרות ואולי בגלל. אבל כל אלו לא סותרים את הכאב, את הכמיהה ואת הגעגוע למשהו שהוא לא ממשי או אולי אפילו לא חווית אותו מעולם אבל הוא כל כך עמוק בתוכך, געגוע לאמא.

וכל מה שנותר לך בימים הכואבים והלא פשוטים האלה זה שוב לאסוף את הדמעות או את השברים ולחבק את עצמך, להיות החברה הטובה של עצמך, להיות האמא הטובה הזו עבור עצמך ולדאוג לעצמך הכי טוב שאפשר.

ואם את רוצה שיחד נחזיק בחוויה הזו של האמא הנעדרת וביחד נמצא את הדרך שלך להיות טובה עבור עצמך את מוזמנת באהבה לדבר איתי.

חיבוק גדול ממני לכל הילדות שבתוכנו וגם לאימהות הנעדרות שאני בטוחה שלו ידעו אחרת היו רוצות להיות אמא נהדרות.

כלילה