כוח ההרגל והבחירה בשינוי

השבוע הקטן שלי חזר מהגן וסיפר שהם שיחקו היום ב׳מיגונית׳ משחק מחבואים ומבחינתו לא היה בזה משהו חריג או מוזר. ה׳מיגונית׳ הצטרפה לרשימת המשחקים שיש בקיבוץ במהלך טיול הבוקר בגן. יש נדנדות, מגלשות, עצי רימונים ופרחים לקטוף ויש גם מיגוניות לשחק בהן.,

כשרק עברנו לפה לצפון הגולן בתחילת הקיץ, לא היו הרבה מיגוניות פזורות מסביב ואז מבלי ששמנו לב לאט לאט הוסיפו אחת ליד גן השעשועים, אחת ליד הצרכניה, אחת ליד התחנה ואחת בדרך למקרה שתהיה אזעקה. וככה מבלי ששמתי לב התרגלנו לזה שמיגוניות הן חלק מהנוף, הן חלק מהיומיום פה.

ולא באתי לדבר פה על פוליטיקה או על איך המציאות הביטחונית המורכבת משפיעה על המשפחה שלנו (זה לפעם אחרת). מה שזה בעיקר גרם לי להבין הוא באיזו קלות אנחנו מתרגלים להכל. איך בקלות משהו שאולי בהתחלה הרגיש לנו לא נוח, זר או לא שייך הופך להיות חלק מאיתנו, ה׳מוכר והבטוח׳.

ואנחנו יכולות לבנות עליו סיפורים, תירוצים ולמה באמת זה עדיף ולא כדאי לעשות שינוי או לזוז מהנקודה שבה אנחנו נמצאות. וככה כוח ההרגל גורם לנו להמשיך את היומיום שלנו מבלי לשים לב שאימצנו עוד הרגל ועוד הרגל שמרחיק אותנו מעצמנו.

(בתמונה: רגע של שקט ללא בומים וללא אזעקות)

יש לי חברה שהיא מורה מדהימה ליוגה ובכל פעם שתרגלתי איתה היא הזכירה לי מחדש כמה העמידה הלא זקופה שלי לא הייתה שם במקור, אלא כוח ההרגל של הגוף. היא הסבירה לי איך הגוף מתרגל לצורת הליכה או עמידה שלא מיטיבה איתו אבל היא הופכת להיות חלק ממנו בגלל כוח ההרגל. ומבלי לשים לב אנחנו הולכות לא זקופות, יושבות לא זקופות והגוף מכווץ ומכופף וזה נראה לנו כורח המציאות.

המציאות ההרגלית הזו לא חייבת להיות כורח המציאות שלנו. אנחנו בהחלט יכולות להביא שינוי, להתחדש ולבחור לשחרר הרגלים שבכלל לא תומכים בנו ולבחור הרגלים חדשים שמשרתים את הדיוק הנכון לנו.

אבל זה לא כזה פשוט, הרגל הפך להרגל כי הוא שמר עלינו ממשהו, הוא איפשר לנו להרגיש בטוחות ומגונות, גם אם בפועל הוא הרבה יותר מצמצם ומכווץ אותנו, הוא המוכר והבטוח. וכדי להסכים לשחרר אותו או לבחור הרגל חדש, יידרש מאיתנו לעבור דרך הפחדים שלנו, דרך האקסיומות המחשבתיות המצמצמות ולבחור בנו למרות הכל.

המילה ׳שנה׳ משמעותה שמשהו חוזר על עצמו שוב ושוב, כמו שמסביר הרב עדין שטיינזלץ. ולכן כשאנחנו מאחלות לעצמנו שתהיה ׳שנה חדשה׳, אנחנו בעצם מייחלות לעצמנו שהשונה והחוזר על עצמו ישתנה להרגלים שמשרתים ומגדילים אותנו ולא הרגלים שבאים מתוך המקומות המצמצמים והמגבילים שלנו.

בסוף, כל שינוי שאנחנו רוצות להכניס בחיים שלנו תלוי בכוח ההרגל הטוב שלנו. כי אם אנחנו רוצות לדוגמא: לאכול בריא יותר, או להוסיף ספורט, או לפגוש יותר חברות השנה - כדי שזה יתממש ובאמת יקרה במציאות היומיומית אנחנו צריכות להטמיע את זה בהרגלים הקבועים שלנו, אחרת זה ישאר רק בגדר רעיונות ורצונות לא ממומשים.

 גם בתוך מערכות היחסים שלנו יש לנו הרגלים שאנחנו אוחזות בהם היטב והם לאו דווקא משרתים אותנו: ביקורתיות, האשמה, ציפיות, כעסים ועוד.

אנחנו מספרות לעצמנו שהיינו רוצות להיות יותר קרובות לחברות שלנו, יותר קרובות לבן.בת הזוג שלנו ויותר קרובות להורים שלנו, אבל באמת אנחנו הרבה יותר חוששות לשחרר את כל ההגנות ששמנו על עצמנו ולהעיז להתקרב מאשר לשמר את המרחק המוכר והבטוח.

נשמע מוזר, נכון? כי מי לא רוצה להרגיש קרבה טובה ואמיתית לאנשים שהיא אוהבת. אבל בהסכמה להתקרב, יש הסכמה להרפות ולשחרר את האחיזות וההגנות שהנחנו שם מתוך פרשנות רגשית של הילדה שבנו שהרגישה צורך להגן על עצמה. וגם אם היום אנחנו כבר לא זקוקות למנגנוני ההגנה האלה, אנחנו כבר לא יודעות לפעול ולהתקרב אחרת.

זה מזכיר לי את ספר הילדים ״חיבוק״, שכתבה אואן מקלקלין, על החיפוש של הצב והקיפוד אחר חיבוק ועל השריון והקוצים שהם עטו והקשו על קבלת חיבוק כזה. זה מזכיר לי מצד אחד את ההשתוקקות הטבעית שלנו לחום ואהבה, ומצד שני מדגיש כמה קשה לנו לוותר על ההרגל שלנו לעטות מנגנוני ההגנה של שריון וקוצים, שרק מרחיקים אותנו ממי שבאמת חשוב לנו.   

כי כשהתרחקנו מבלי לשים לב לאט לאט, בעצם הנחנו עוד מיגונית ועוד מיגונית על הלב, חשבנו שככה נגן על עצמנו, שככה נוכל לשחק ׳מחבואים׳ בצורה בטוחה יותר ונשמור על עצמנו, אבל בפועל הפכנו את החומה הבצורה על הלב לכוח ההרגל שלנו, למקום המוכר והבטוח ואנחנו כבר לא יודעות את הדרך חזרה לקרבה, שהיא מפגש אמיתי בין לבבות.

אז רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה אנחנו יכולות לבחור לעצור ולהתבונן על ההרגלים שעוטפים את היומיום שלנו ולבדוק מול עצמנו: מה באמת משרת אותנו? מה מגדיל אותנו ומה נובע מהמקום המוכר והבטוח והגיע הזמן לשחרר אותו? ואיזה הרגלים חדשים וטובים אנחנו בוחרות להכניס השנה ליומיום שלנו?

ואם את מרגישה שאת מתקשה לשחרר הרגלים ומנגנוני הגנה שכבר לא מיטיבים איתך ורק מרחיקים אותך מעצמך - אני מזמינה אותך למפגשים איתי (בזום) בהם נפרום ביחד את הקוצים והשריונות שהנחת על עצמך ולאט לאט נמצא את הדרך לבחירת הרגלים חדשים שתומכים ומגדילים אותך.

מאחלת לכולנו שתהיה שנה טובה ושקטה,

שנה שפשוט נוכל לצמוח ולגדול בה מתוך שגרה רגילה ומבורכת.

כלילה