רוצה לקבל או משתתפת לקבל?
- clilashahar
- 30 ביולי 2023
- זמן קריאה 3 דקות
"רוצה לקבל או משתתפת לקבל ?
את מצפה לדיוק כלפיך,
ולמעשה האם את גם משתתפת
כדי שיהיה דיוק כלפיך?".
(ימימה)
כמה את מניחה ציפייה על המערכות יחסים שלך עם הבן.ת זוג שלך, עם ההורים שלך או עם החברות שלך שידעו למה את זקוקה גם מבלי שאמרת?
מוכרת לך התחושה הזו שלא רואים אותך? שלא מספיק רגישים לצרכים שלך ושלא מתחשבים בך?
האם את יכולה להגיד בכנות שאת בעצמך יודעת לראות את הצרכים שלך? ושאת יודעת להגיד בצורה ברורה ובהירה למה את זקוקה?
כשהיית ילדה כנראה שהחיבור עם ה'רצון' שלך היה חיבור טבעי. ידעת מה בא לך לאכול או לא בא לך, מה מתחשק לך לעשות עכשיו ועם איזה חברות נעים לך לשחק. ידעת בדיוק איזו מתנה ליום הולדת תשמח אותך ולאיזו נחמה את היית זקוקה כשאת היית עצובה (גם אם לא ידעת להגיד את זה במפורש, במילים הגוף שלך ידע והרגיש).
עם השנים הבנת דרך מילים שנאמרו או גם כאלה שלא נאמרו מה הוא רצון לגיטימי ואפילו רצוי ואיזה רצון הוא מגוחך, מוגזם, דמיוני ואולי ילדותי. וככה עם הזמן מבלי ששמת לב הרצונות שלך הפכו להיות הרצונות של ההורים שלך והתאמת אותם למה ש'צריך', ולמה שכדאי לרצות. ואפילו במקרים רבים הפנמת שאין מקום לרצון האישי שלך, שלהיות ילדה 'טובה' זה להסכים למה שיש ולא להתעקש או להביע משהו שונה ממה שקיים. אז ככה למדת לוותר על הרצון שלך עד שבכלל שכחת מה רצית.
אם יש משהו שאני פוגשת באופן קבוע אצל נשים בשיעורים או בקליניקה זה שהן מתקשות להגיד מה הן רוצות: מה הן רוצות לאכול, מה הן אוהבות לעשות, מה ישמח אותן, למה הן זקוקות, איזה אינטימיות היא נעימה להן ועוד. ולצד זה באותה נשימה הן חוות המון אכזבה מהמערכות יחסים שלהן שלא רואות אותן ואת הרצונות שלהן.
והפער הזה בין לא לדעת את הרצון האישי לבין האכזבה מהצד השני שלא ממלא את הצרכים שלי הוא מדהים, כי איך הצד השני יכול לראות את הצרכים שלנו, אם אנחנו בעצמנו לא רואות את עצמנו וגם לא יודעות בכלל להצביע על מה הם הצרכים שלנו?
והפער הזה הוא בדיוק הגשר שאנחנו לומדות בלימוד והוא לבנות בין ה'ילדה' שבך (העמוסה, המצפה, המתאכזבת והילדית) לבין ה'לומדת' שבך (האישה שאת היום, החכמה, הבינתית, המבינה, השקולה והמחוברת פנימה) גשר שמחבר דרך היכולת להגיד ולהתחבר לצרכים שלך.
הפער הזה בעצם מזמין אותך להתחבר מחדש לילדה הבריאה הזו שבתוכך שידעה מה היא רוצה והייתה מחוברת לרצון שלה, אותה ילדה שעם עומס החיים והציפיות ממנה הפכה את החיבור מ'רצון' ל'ריצוי' ואותה ילדה שהפכה לתלויה בחוץ במילוי הצרכים שלה ובאישור של אחרים להיותה ראויה.
אז ימימה פה שואלת אותך בכנות: האם את רק רוצה לקבל או גם מוכנה לקחת אחריות על הצרכים שלך ולהיות משתתפת לקבל? האם את מוכנה להניח את הרצון שלך גם אם הוא פגיע או חשוף ולפנות לו מקום? או שאת נשארת בעמדה של ילדה שרק מצפה לדיוק כלפיה מבלי שהיא משתתפת בעצמה כדי שיהיה דיוק כלפיה? מבלי שהיא אומרת את מה שהיא זקוקה לו?
לבנות את הגשר בין הילדה העמוסה לבין הילדה הבריאה ולבין האישה שאת היום זה לא דבר פשוט, זה דורש התבגרות רגשית והסכמה לקחת אחריות על הצרכים שלך, אבל זה תהליך שהוא מוציא לעצמאות רגשית ועוזר לשחרר כל כך הרבה תיסכול ואכזבה ומביא פנימה הרבה שקט ועוצמה.
אז מה בתכל'ס:
1. אני מזמינה אותך לזהות מערכת יחסים שבה את מזהה שאת בעמדה של ילדה שמצפה שיבינו אותה מבלי שהיא אומרת והאם את יודעת לזהות בעצמך למה את זקוקה שם?
2. איך את יכולה בכוחות עצמך לדאוג לפנות מקום לצרכים האלה שלך והאם את יכולה לשתף אותם בכנות עם הצד השני מבלי להניח עליו את האחריות למלא אותם? (עצם השיתוף כבר מפנה לזה מקום במרחב המשותף).
חשוב לי להגיד שהחיבור לרצון וזיהוי הצרכים מחדש זה לא מסע קל ומהיר, זה דורש אומץ, רכות והרבה חמלה כלפי עצמך.
אבל זה מסע שכשהוא יתחיל להיות חלק מהחיים ומהיומיום שלך, הוא יביא המון שקט ויחזיר את העוצמה במקום להיות תלויה בחוץ להיות מוזנת מבפנים.
ואם את מרגישה שאת לא רוצה לעשות את המסע הזה לבד ואת זקוקה למרחב תומך, אני ממש רוצה להזמין אותך להצטרף לאחת מהקבוצות לימוד שם אנחנו פוגשות לעומק את הילדה שבנו ולומדות ללכת מחדש עם הרצונות והצרכים שלנו.
Comments